מהר-יונה לשיבלי, כולל הר-הקפיצה – מקטע 13 – 14/01/17
את המקטע היום אנחנו פותחים בצורה מיוחדת, כי אביצר שוב בוחר להפתיע אותנו. אנחנו יוצאים בנסיעה משיבלי כדי לעשות היפוך-כיוון, ובדרך קופצים להר הקפיצה, מעל נצרת: אנו זוכים לפתוח את היום באחת מתצפיות הנוף היפות בארץ, בסימן 'דרך-הבשורה'.
אביצר מסביר שבהמשך נחבור חזרה לשביל-ישראל מהר יונה, נרד לכיוון הר דבורה – שגם אותו נטפס – כנראה בבוץ… – אבל עם פריחה נהדרת, ודרך-נוף יער בית-קשת – דרך נוחה במגמת ירידה… סך-הכל אביצר מבטיח מסלול מעניין, כייפי ולא קשה מדי – כלומר: יהיו עליות… – ובסופן, נבין מדוע ארץ-ישראל בכלל, ואזור זה בפרט, נחשבים לאחד החשובים בעולם. המסלול גם יהייה "מעורב" – שיבלי הוא יישוב של בדואים, איכסל ודבורייה – ערבים, נצרת – מעורבת…
אבל לכל זה נגיע בהמשך, כי עכשיו צריך ליהנות מהתצפית המרשימה במיוחד – כמובטח – בהר הקפיצה: מולנו נפרסים הגלבוע, עמק-יזרעאל ומעיין-חרוד. מאחור – נצרת. וכאן – הר הקפיצה, המזמין סיפור שיענה לשאלות – מי קפץ, למה ומתי?… והכל יתקשר, כמובן, לישו הנצרתי, ולברית-החדשה, שקשורה לתנ"ך…
הסיפור על ישו מתחיל בלידתו בבית-לחם וגדילתו בנצרת. לפי מתי, ישו יעזוב את נצרת ויבוא לכפר-נחום. עבור הנוצרים, הצעידה כאן היא מעקב פיזי-מוחשי אחרי דרכו של ישו, שנולד כאן, צעד מכאן, וכעבור 30 שנים (שלא מוזכרות בברית-החדשה) יהפוך תוך 3 שנים למה שהוא היום… המשמעות עבורינו כצועדים בשביל ישראל: חלק מהדרך בצפון הכינרת כבר צעדנו, וחלק נוסף נצעד – היום!…
הר קפיצה – על-שום מה? בימים של ישו נצרת היתה כפר קטן ושולי, בית-המקדש בירושלים היה פעיל, וישו עבר בבתי-הכנסת – שהיו בעיקר בתי-התכנסות וקריאה בתורה, והחל לשאת דרשות שהכעיסו וקוממו את המאזינים – ולכן גורש – וברח אל הר זה – כי נאמר ש- "אין נביא בעירו", ובהר זה ישו "עבר דרכם" והלך לדרכו – כלומר: קפץ ונמלט על נפשו… מכאן אנחנו נחזור אל "כור מחצבתנו" – הוא שביל-ישראל… ונצעד בדרך בה צעד, בחפיפה לדרך-הבשורה המסומנת במקביל…
תחילת הצעידה – ירידה מהר יונה ואח"כ בעלייה על הר דבורה, בשביל צר שכעת הוא גם קר… – אבל עם הרבה עצים, צמחים ופרחים מסביב – עד לעצירה באנדרטה של היער המלכותי ביער בריטניה, בואך יער-קשת – בו אנחנו מרגישים כמו מלכים אמיתיים – עם התה המסורתי של רמי… מכאן נמשיך לצעוד בשביל-המלך – שביל רחב, נוח, ובמגמת ירידה, לכיוון דרך-הבשורה.
נקודת העצירה המלכותית היא המקום לחזור לסיפור של ישו, ואנו זוכים לקבל הרחבה מרתקת של סיפורו: בימים ההם נוצר מצב של הון-שילטון, והעם לא אהב את זה… בארץ התפתחה אווירת מחאה, פילוג וצורך בשינוי… – ולמציאות זו ישו נולד, נטול ייחוס כוהני, חי כיהודי, ופעל להשיג שינוי ביהדות, ולא להקמה של דת חלופית.
זהו שלב טוב גם לנו לעשות שינוי, ולהמשיך לצעוד. בהמשך הירידה אנחנו חוברים אל דרך-הבשורה – עם רוג'ום-אבנים שמסומן בעוגן – אחד מהסמלים של ישו (דייג בכפר-נחום). זה המקום לשמוע על דרך-הבשורה שאנו צועדים גם בה – דרך צליינית, ושאביצר שלנו השתתף בסימון שלה, כך שיש לנו גם גאוות-יחידה.
אנחנו ממשיכים לצעוד בדרך היפה וגם ההיסטורית, עד לנקודת תצפית מיוחדת – בעיקר על הר-תבור, אבל לא רק: זו זווית ייחודית לתצפית על התבור – ממערב מזרחה, ומכאן הוא נראה יותר כמו טרפז, ועם כיפה שטוחה… אנחנו נמצאים ברכס הרי-נצרת, ובינינו לבין התבור נמצא האוכף – כלומר, ניתן לראות שגם התבור הוא חלק מרכס זה. בראש ההר אנו צופים אל כנסיית ההישתנות בה סיירנו בצעידה הקודמת. בדרך נפרס לפנינו עמק-יזרעאל, שהיו בו גם יישובים יהודיים (דברת) שעסקו בחקלאות, הודות לאדמת-סחף טובה ומקורות מים. עבור ישו, שהיה נגר של כלי-חקלאות זה איזור טוב לפרנסה. מעבר להר, בכפר קנא, זהו מקום ביצוע הנס הראשון של ישו, אחרי הגירוש מנצרת.
אנחנו ממשיכים לצעוד, ומולנו נפרסים עצים רבים בשלכת – אלו אלוני-התבור, שזהו אזור תפוצתם המרכזי (בעבר היו נפוצים גם בשרון ובין אפולוניה לירקון, עד ש-"טופלו" ע"י התורכים, וגם ע"י היהודים במסגרת העיור והחקלאות). בשטח גם נפרסים מרבדים של כלניות בשלל צבעים, ואנו לומדים שההבדלים ביניהם הם גנטיים בלבד.
בסוף הירידה מחכות לנו חדשות טובות, ועוד חדשות…: החדשות הטובות – התה של רמי, טייק-2. החדשות הנוספות: אחרי כל ירידה יש גם עלייה.
סמוך אלינו עובר כעת גם סימון-שביל נוסף – של שביל גולני, ואנחנו לומדים שבמהלך קרב באזור זה בשנת 1948 נהרג עלי בן-צבי, בנו של יצחק בן-צבי (לימים הנשיא השני של מדינת-ישראל), ואישתו הסופרת רחל ינאית בן-צבי.
לקראת סיום, אנו מרחיבים את סיפור חייו – וגם את סיפור אחרי-חייו של ישו – הסיפור על איש שרצה להיות נביא, מת, ומאמיניו יצרו ממנו אל ודת נפרדת…
הסיפור שלנו, להבדיל, ימשיך בצעידה במדינת ישראל, על השביל – בגליל…