מגב-חולית לספיר, מזרח רמון 2 – מקטע 48 – 14/11/2020
אנחנו מתעוררים לזריחה של יום חדש, באוהל… רגע להבין מי-מה-מו-איפה-למה-וכמה, והופ – להתארגן, לאכול, לארוז, לקפל, להעמיס, ולזוז… אנחנו בחניון-לילה גב-חולית, ביום השני של מקטע מדבר-בראשית, והיום הארוך כולו לפנינו, עד ספיר. אנחנו מסתכלים מסביב- מדובר בחניון-לילה ענק – הגדול בארץ…
אנחנו יוצאים לדרך, ומגיעים למפגש של נחל גלד עם נחל נקרות, עליו אנחנו צועדים בשביל רחב ונוח. לא להתרגל… אנחנו מבחינים בשני הרים מימין, ולפיסגה של אחד מהם מוביל שביל-מדרגות גבוהות, שחורות ומשובשות – ששימשו את מפעל רפא"ל – אנחנו לא נעלה לפיסגה זו, אבל הפיסגה השנייה – הגבוהה יותר (…) – ממתינה שנשלים את ההקפה שלה – כדי לטפס עליה מהצד השני…
אנחנו צועדים כ-3.5 ק"מ בערוץ-הנחל – ובעיקר בקצה שלו, כי יש בו פחות חול טובעני ותובעני, כאשר מסביבינו מעט צמחייה שרובה יבשה, ומסביבנו מגרש המשחקים/ החול הטבעי לגמרי של הטבע, ושלל סלעים בכל גודל, צורה, צבע ומנח, כולל קונגלומרטים (קיימים ובהתהוות), סדקים וחרירים (רמז: To be continued…), ואנחנו מגיעים אל העלייה הראשונה המובטחת, הראשונה מבין שלוש שמחכות לנו עכשיו ברצף… אנחנו עוצרים להתרענן, לשתות, לשאוף אוויר, ומתחילים – לאט ובטוח… בסיום העלייה השלישית אנחנו בפיסגת "הר השולחן" – הר יהב, בגובה 366 מ', ואנחנו יושבים לתצפית-נוף מרהיבה, ו-"לא חושבים" על זה שבסיום היום נהייה בגובה 37-… אביצר מבטיח שהעלייה הגדולה מאחורינו, אבל עליות "פחות גדולות" עוד בהחלט לפנינו… במבט קדימה אנחנו כבר רואים את הערבה הנמוכה ואת הרי אדום: זה זמן מצויין להראות לנו במפה את דרך-הבשמים הנבטית – שעברה כאן, ולא עברה בעיר פטרה – 'העיר הנסתרת' – העיר שלא עוברים דרכה בדרך לעזה – לעזזל… במבט למטה אנחנו רואים את הפרסה הגדולה של נחל נקרות – זוהי דרך-הבשמים הנבטית – והנחל מלא בחול-סחף – שהגיע וממשיך להגיע מהמכתש, וימשיך עד נחל יהב וים-המלח (אבל נאסף בדרך למאגרים). מבט מטה אל ערוץ הנחל מאפשר לזהות את ערוץ הזרימה של המים בשיטפונות, במבט על אזור הצמחייה – התוואי הנפרס מתחתינו רחב, ולכן הזרימה כאן נמוכה, ועיקר תרומתה לצומח, מעבר לאספקת המים עצמם – היא שטיפת-המלח מהקרקע.
אנחנו נרד לנחל צבירה ב-"גלישה", בעודנו מהרהרים ברמז השני לאיש המיסתורין… בחניון הלילה המושקע בשטח, אנחנו עוצרים רק לארוחת-צהריים: יש כאן עץ-שיטה רחב וצל, עמדה של סיפריית-השביל, מערום עצים לשימוש של צועדי-השביל בלבד, ועומרי אחד עם תה נכסף… מסביבינו נוף-מדברי קלאסי, מוקף הרים וגבעות במגוון צורות ושבירות, ובמרכז צמחייה נמוכה ועצי-שיטה לרוב – אז אביצר מזכיר לנו את "שיטה להשכיר", וגם מספר לנו על הפרי המסולסל של עץ-השיטה, שהצבי אוכל, מחמצן בקיבה, ופולט לערוגה מדושנת, וגם על החיפושית שמשתמשת בו כקן לביצים… בקיצור, עץ-השיטה הוא חתיכת שיטה…
מכאן אנחנו מתקדמים – יש לנו עוד כ- 9 ק"מ, ושוב טיפוס לפנינו… והפעם כאשר כבר חם, והשמש בשיא הרום, בשמיים נטולי העננים… לפחות אביצר מבטיח הפתעה בסוף הטיפוס – מה שיחייב סטייה קלה מהמסלול: אחרי טיפוס מרשים ותובעני, אנחנו פונים ימינה אל-עבר עץ-שיטה, אבל הפעם הוא לא היעד – אלא הסדקים שלצידו – סידקי רמת צבירה – סדקים רחבים מספיק כדי שניכנס אליהם, וגם אל הסדקים-נקיקים הצרים שבין הסדקים! להבדיל לגמרי מהצעידה אתמול בכרבולת-חרירים – אלה לא חרירים… אביצר מדגים לנו עם סלעים ותנועות ידיים ואצבעות איך הסדקים נוצרים: אנחנו במקום בו יש מפגש של שכבת-סלע חרסית עם סלע גיר שמעליו, ואת השבירה שנוצרת אפשר לראות במצוקים שמסביבינו: מדרגות אנכיות, תלוליות עגולות ורכות מחרסית – זו שכבה רכה שקורסת, וסלע גיר שקורס ונוטה החוצה, מתרחב, ובתהליך הבלייה מחליק הצידה, ובינתיים מספק לנו את החוויה של שיטוט בסדקים המרשימים והמלהיבים – עד כדי-כך שאביצר קורא לנו לצאת כי צריך להתקדם, אבל אנחנו ממשיכים לשוטט ולהתחפר בכל סדק ונקיק… מכאן אנחנו מתקדמים לעבר נחל אשבורן – עם סדקים מרשימים משלו, וסביבנו פזורים סלעי-צור, וגם סלעים שחורים שנראים כמו צור – אבל הם לא צור – אלא סלעים שעברו מטמורפוזה כתוצאה מעלייה של מגמה תת-קרקעית חמה מאוד, וחימום-התכה של סלעים אלו, שהיו מסביב. בדיוק כאן ועכשיו אביצר יכול להשלים לנו את ההסבר להיווצרות הסלע בצורת 'אצבע-האלוהים' הנדירה שראינו במקטע אתמול, לקראת גב-חולית. לכן, מעכשיו אנחנו שוב עסוקים בלזהות כל סלע שמסביבנו, בדגש לסלעים השחורים…
אנחנו ממשיכים לצעוד בשמש, בשטח שפעם היה פעיל מגמתית – אביצר מבטיח שעוד נגיע להר-געש קטן שפעם התפרץ – אבל הוא כבר התבלה ולא נראה-לעין היום – ולכן מעכשיו אנחנו צועדים בנחל כרכשת, ועסוקים בלנסות לזהות הר-געש מסביבינו או מתחתינו… – עד שאביצר מראה לנו שאנחנו כבר יושבים בצל של סלע, כאשר החול הצהבהב שמתחתינו הוא למעשה השאריות של השאריות של שרידי הטוף – האפר הוולקאני, ומסביבנו – זו קלדרה: בועית מגמתית שבה התפרץ מעט חומר והרבה אנרגיה וחום, כך שחומר הלבה שעלה קורס בחזרה.
אנחנו כבר לקראת סיום, מנצלים לרגע את הצל של הסלע, כי לפנינו העלייה האחרונה (…) שבסופה נשקיף על ספיר מלמעלה – ואז צריך לרדת עד ספיר – היישוב היחיד במדינת-ישראל שרחוק יותר מ- 100 ק"מ מכל עיר בארץ… כלומר, עבורינו היישוב הנידח ביותר במדינת-ישראל הוא-הוא היעד הנכסף… בו גם מחכה לנו קרטיב מצנן בהפתעה – קרטיב שמצנן אותנו, אבל בשום פנים-ואופן לא מצנן את ההתלהבות שלנו מהיומיים הנדירים שעברנו במדבר-בראשית…