משער אשמדאי למעלה-עקרבים – מקטע 39 – 04/01/19
יורדים למדבר – עדיין למקטע חד-יומי, אבל זה כבר ממש המדבר בכבודו ובעצמו – ובמיטבו. ההתחלה היום היא נסיעה ארוכה… שלקראת סופה אנחנו נכנסים לכביש הפנימי של נתיב מחצבות-הפוספטים ושביל-הנפט. אבי מספר לנו שהיום נצעד כשישה ק"מ בקרקעית של המכתש, במגמת עלייה קלה, עד לתחתית של מעלה-עלי – ואז נתחיל לטפס, וזו לא תהייה עלייה קלה, כמו שנאמר: זה ייקח זמן, וזה יהייה המעלה הארוך והקשה ביותר בשביל-ישראל – כשעתיים ויותר, אבל לאט-לאט, בקצב קבוע, ועם עצירות מבוקרות ובלי לשבת (טוב, פעם אחת) – נגיע – כן, כולנו… מעלה-עלי הוא נקודת-חובה בשביל-ישראל, ומובטח לנו שנזכור אותה (הערת המחבר בדיעבד: זוכר, זוכר…). בקיצור, היום ביציאה לדרך אביצר מאיים – אבל גם מבטיח: יהייה קר – ונזיע, נצעד בשמש – ונשב בצל, יום של אתגר – וסיפוק…
אנחנו חוזרים דרך המיצלעות המרשימות ששימשו אותנו ליציאה בפעם הקודמת, ועכשיו הן הכניסה למכתש הקטן, ומלווה אותנו שלדג יחיד שמרוויח 'בוק צילומים'. אנחנו יכולים לראות את הכיוון שממנו הגענו, וגם את הכיוון בו נתקדם היום, דרומה – ובאופק, כשישה ק"מ מאיתנו, כבר נישאות העליות המובטחות… אנחנו צועדים בערוץ נחל חצרה ועוצרים לארוחת-בוקר מוקדמת, כדי שנעכל את האוכל לפני העליות… זה הזמן שלנו להמשיך להבין מהו מכתש, מה התנאים להיווצרותו, ואיך הוא נוצר הלכה-למעשה. אנחנו גם לומדים על מקורם של צבעי-החול המרשימים והמגוונים – כי יש לנו 'חול בעיניים' כצבעי הקשת בשמיים – חום, צהוב, ירוק, ורוד, סגול, וערבובים וגוונים… לפני שאנחנו מתקדמים בדרך – אביצר מראה לנו את המסלול במפה, עם דגש לצפיפות הקווים בעלייה שלפנינו, שמשמעותם – 450 מ' של עלייה במשך כשני ק"מ, שנאמר: עכשיו הכל צלול, תיכף יהייה פה תלול…
אנחנו ממשיכים לצעוד בשמש, עד שמגיעים לנקודת-צל מבורכת עם בריזה נעימה, ועוצרים לשתות ולנוח, ולהביט לעלייה בעיניים… מולנו הסוללה הקטנה, עם השביל הלבן, נפנה שמאלה על ה-'סכין', ודרך הצוקים נעלה שמאלה עד לשקע עם הצבע הלבן – "רואים אותו? עוד מעט נהייה שם!"… – ומשם… נצעד הלאה, אל האוטובוס שיחכה לנו בסיום. זהו מעלה-עלי, שקיבל את שמו על-שמו של 'עלי והמכתש' – העלי הוא מוט שצורתו אלה, והמכתש הוא כלי הקיבול שצורתו כקערה – ובה כותשים, מועכים ומערבבים באמצעות מוט-העלי – בתהליך שמזכיר את היווצרות המכתש, ובעיקר על-שמו של עלי בן-צבי, הבן של יצחק בן-צבי ורחל ינאית בן-צבי המשוררת – מראשי המדינה שבדרך – היה לוחם פלמ"ח, שהגיעו לאזור בשנת 1942 לאימונים – החוק אסר על אימונים, אז הפעילות בוצעה במסווה של טיול, וכאן הוא התייבש, והם סחבו אותו על הגב, ולא מצאו דרך החוצה מהמכתש, עד שמצאו את המעלה, וחילצו אותו לרביבים. לימים עלי בן-צבי נהרג במלחמת-העצמאות במארב סמוך לתבור, חבריו נזכרו בסיפור שהתרחש כאן, ובדיעבד המעלה נקרא על-שמו.
מעלינו – "הבלון" – "האח הגדול" שצופה עלינו כל הזמן, ולפנינו המעבר מאבן-חול טובענית, תובענית ומעלת-דופק, לסלע גיר קשה בעלייה קשה, ארוכה ותלולה… תדריך ללכת לאט כי זו ריצה לטווח-ארוך, לנשום עמוק ולא לשבת… בקיצור, עכשיו אנחנו הצב שהולך אחרי אביצר, ומנצח את הארנבת… יאללה, יוצאים לדרך.
אנחנו עולים, ולאחר כ- 2/3 עלייה אביצר מפתיע אותנו – לא סתם עוצרים, אלא ממש לעצירת תה! רמי כמובן לא כאן, אבל מכינים הכל במקום, יחד עם צמחים שנקטפו בדרך, והטעם באמת מיוחד. המכתש פרוס מתחתינו: זהו המכתש היפה, שניתן לראות ולהתרשם מכולו – אנחנו גם רואים את הנחל שמנקז את הסחף החוצה, ואנו למדים ש-… "פעם היה פה הר", בקמר א-סימטרי: מתון, ותלול שנשבר בדרמטיות לשער אשמדאי, וכאן ניתן הסבר נוסף ומתבקש להיווצרות המכתש.
אנחנו ממשיכים לטפס את השליש האחרון של מעלה-עלי – בשכבה מאוד בלוייה ומחורצת. אם מה שהיה עד עכשיו לא היה מספיק – אז זה טיפוס מרשים, ועכשיו הוא משלב גם חוויה מיוחדת של עלייה עם יתידות, מעקה מתכת, מדרגות, וקרקע שונה עם דרדרת…
בשעה טובה, אנחנו מגיעים למעלה ומתחתינו נפרסים במלוא הדרם ועוצמתם המסלול הקודם, המסלול הנוכחי והמכתש, שהוא הכל חוץ מ-'קטן', קריית המחקר-הגרעיני בדימונה (לפי מקורות זרים, כמובן), וזה הזמן לשמוע את סיפור הקמתו של "מפעל הטקסטיל", בתמיכה של הצרפתים – והובל על-ידי שמעון פרס בתרגיל של הרגע האחרון מול נשיא צרפת שחתם על ההסכם אחרי שכבר לא נבחר בבחירות ועם תאריך בדיעבד, וכינוי ה-'טקסטיל' שימש להסתרה.
עכשיו זה הזמן לחגיגת תמונות – נוף, סלפי, אישיות וקבוצתיות… זה גם הזמן לשאול את אביצר: זהו? זה הכל? מזה כל-כך הפחדת אותנו? טוב, האמת שהיה משהו בדבריך…
גם אחרי שסיימנו מסתבר שיש לנו עוד עלייה קלה, וירידה לכיוון מעלה-עקרבים – ובעיקר לכיוון האוטובוס, שאנחנו עולים עליו רק אחרי מתיחות ושיחרור – הפעם זה באמת חשוב במיוחד, ובנסיעה מתחילים לראות גם את המכתש הבא, ומרגישים עד כמה הצעידה במדבר היא מאתגרת, וכאשר הולכים נכון – היא בעיקר מתגמלת, ואנחנו מתחילים להרהר על ההליכות הדו-יומיות שלפנינו…