מקטע 2 – מנקיקי יפתח לתל-חי 11/15
14 ק"מ לפנינו, במגמת ירידה – ועם עליות – למרות שאביצר יבטיח כל-פעם שהעליות תיכף מסתיימות – תמיד תהייה "עוד אחת".
מולנו רכס הרי-נפתלי, ונסקור את קו הגבול שבמקטע 3 אחרי מצודת יש"ע "יגמור" את האצבע של הגליל.
פיצוצים ברקע – לא מסוריה – אלא להרחקת ציפורים מגידולי החקלאים. טוב, להערכתי יש גם מסוריה…
יש פקעות שפורחות מוקדם – זה לא לפי תאריך קבוע, אלא לפי הגשם והטמפרטורה: השנה ירד גשם ועכשיו חם – יש פקעות המעריכות שזה הזמן האידיאלי בישבילן להשקיע את האנרגיה שלהן ולפרוח השנה (השנה ירד גשם דווקא בדרום ולכן שם יש יותר פריחה כעת).
מולנו קריית-שמונה, אנטנה בולטת, מטולה, וכל מה שמעבר זה כבר לבנון/ סוריה. שיא הגובה מולנו – 2,600 מ', שיא הגובה בישראל – 2,330 מ'.
במבט-על – משמאל – קיבוצי מקטע 1, מולנו מימין עמק החולה, השמורה והאגם. ממול – הר בן-טל, ו-"אביו" – הר אבי-טל, וקונייטרה.
ונעבור לסקירה גיאולוגית:
המפץ הגדול – 13 מיליארד שנים. כדוה"א – 4.5 מיליארד שנים בלבד.
אם מחשבים את התקופה מאז ועד היום כשנה אחת, נבין בפרספקטיבה: כל יממה = 12.5 מיליון שנים.
אין כמעט סלעים שאנחנו רואים – מלפני 17/11… שכבת ההר החשופה – מתאריך 20/12. בקעת החולה נוצרה בתאריך 31/12 – לקראת חצות… – כלומר השבר צעיר, ולכן הוא גם עדיין פעיל.
כדוה"א – במרכז מגמה רותחת, קרום דק של כ-70-20 ק"מ, המגמה מנסה לפרוץ החוצה – ועושה את זה דרך השברים בין הלוחות… הלוח המזרחי נע מהר יותר – בשלב זה רעידת אדמה = חיכוך בין הלוחות… הבקע מתרחב, ובצפון מהירותו קטנה יותר כי נלחץ להרים שחוסמים אותו (וצוברים עוד 4 מ"מ מדי שנה!)… בנוסף, התהליכים יוצרים גם שברי-משנה, לרוחב…
לפי אביצר – בסוף התהליך יהייה כאן אוקיינוס, כמו שלמעשה כבר היה פעם.
המשמעות: כדאי שנזדרז בצעידה.
יש גם הסוברים שהסיפור הרבה יותר פשוט: משה רבנו ביקש להיכנס לארץ המובטחת, היא ארץ-ישראל, וכאשר סורב להיכנס כמו יונה (בבטן הדג) או כמו אליהו הנביא (במרכבות-אש) וכו'… ביקש להיכנס מסביב – מצפון – ואז עלו ההרים – הרי שיאון (מלשון: שיא הגובה) וחסמו את דרכו.
במצפה הגיאולוגי רמים – מחשוף סלעים שונה ממה שרואים מסביב ובאזור:
רקע להסבר: קיימים שני סוגי סלעים – סלע יסוד (נוצר בקרקע), וסלע משקע – שנוצר מתחת למים (והתרומם, או שהים ירד)/ מעל הים (סלע יסוד שהתפרק והתחבר לסלעים אחרים).
כאן ניתן לראות סלעים צבעוניים (כמו בדרום הארץ) ושכבות של סלעים – עם שכבה עליונה שונה – השכבות: גיר דולמיטי, עירבוב, אבן-חול.
אבן-חול – נוצרה מבליה של סלעי יסוד – ויש בהם נחושת (ירוק), אלומיניום (צהוב) וברזל (אדום).
אנחנו מתקרבים לתל-חי. אביצר מספר את סיפור תל-חי וטרומפלדור (התורכים, הצרפתים, הבריטים, קווי הגבול, הערבים והיהודים – וכל זה עוד לפני "הכיבוש"), ומעלה סוגייה למחשבה – מהו המיתוס המונצח? מה כל-כך חשוב שתאריך י"א-באדר הפך למה שהפך? האם זה נתפס כך גם בזמן-אמת?
האריה השואג הוקם כעבור 13 שנים.
אנדקוטה היסטורית: ז'בוטנסקי (מימין) קרא לפינוי מחשש למכה מוראלית ואובדן כוח, ואילו כצנלסון (משמאל) תבע להיאחז בקרקע בכל מחיר. נייר העמדה של ברנר דגל בגישה זו – נאחזים בקרקע ולא יורדים, קו המחרשה הוא קו הגבול… –
וזה מה ששואג האריה בנקודת הסיום.
יחד עם זאת, אנחנו נסכם בתמונה הקבוצתית שלנו: אנחנו דווקא כן יורדים – דרומה…