מקטע 3 – מנקיקי יפתח לקרן נפתלי 11/12/15
כ- 11 ק"מ לפנינו היום.
הנושא של המקטע הוגדר "שמורת החולה וייבוש הביצה", מה שעורר דיון וספקולציות לגבי זהותה של הדמות שנצטרך לזהות… מחד, חשבנו על… ומאידך, עלתה אפשרות ש… אבל… כרגיל – הס מלפרט!
בתחילת המסלול אנו מקבלים את "דרכון שביל ישראל", והיום נחתים בו את החותמת השנייה (החותמת הראשונה – מנקודת המוצא של השביל, בבית אוסישקין).
לפנינו יום גדוש בדרכים ובנושאים: חוות הרועים מעוררת הדילמות, עמק החולה – ביצה, חקלאות, אגם, שמורה, ייבוש… נחל קדש (Qedesh) האתגרי, מצודת כח (כ"ח), כפר נבי-יושע, והמשך צעידה עד למרגלות קרן נפתלי…
נקודת המוצא היום היא נקודת המוצא גם של מקטע 2 (הקודם), והפעם נמשיך ממנה לכיוון דרום – וכמובטח, נחבור אל השביל בדרך שונה מאשר בפעם הקודמת: נעבור דרך השער בו נראים סימני הקידוח לפיצוח הסלע, ונבין למה המקום נקרא "נקיקי יפתח" – נקיקים אליהם ניכנס, בעודנו מבינים שבספירה הגיאולוגית אנחנו נמצאים מול השכבה העליונה של הסלע, שנוצרה בתאריך "20/12", ואילו הסדק בו אנו מתקדמים נוצר "היום", בתאריך "31/12 בערב" (כלומר, במהלך 12.5 מיליון השנים האחרונות) – אלה למעשה שברי-מישנה של השבר הסורי-אפריקני.
אנו מטיילים בין סלעים שחורים – אבל אין להתבלבל – אלה סלעי גיר שנוצרו מדגים שהומסו כימית (ולא בזלת מהתפרצות הרי געש!), ומגוון הצבעים נובעים מסוגי החיידקים/ אנזימים השונים.
אנו חוברים אל שביל-ישראל, ומגיעים לעץ אלון התבור – וכמובן שמדובר בעץ מיוחד, שגדל בדרך-כלל בקו-גובה של עד 600 מ', וכאן אנו בקו-גובה של כ-700 מ'.
שטח המרעה קיים כאן כבר אלפי שנים (!), וכך התפתח אזור האחו – כל זרע נאכל מייד כאשר הוא מתחיל לצמוח…
בשטח המרעה הוקמה משכנות הרועים – בה מתגוררים חנניה ומשפחתו: למעשה פעלה כאן עמדת תצפית על שריפות, והצופה-הרועה התמקם זמנית, והזמני הפך לקבוע… והתקבע כאשר חנניה הביא גנראטור ואנטנה לטלוויזיה, ובכך התגבר גם על ההתנגדות של אישתו…
האתר מעורר דיון: מחד, השתלטות לא חוקית על קרקע, ומאידך – שומר על הקרקע מפני "גורמים אחרים"… – כל-אחד יחליט אם להתייחס אליו כאל חלוץ, גיבור, גואל-אדמות – או דווקא כאל עבריין…
מה שבטוח – כיהודי – הרשויות נאבקות בו בצורה חריפה יותר מאשר באותם "גורמים אחרים" שמשתלטים על קרקעות באתרים אחרים.
לפנינו ירידה הדרגתית נוחה – וזה הזמן להגביר קצב, תוך-כדי צפייה בעמק/ בקעת החולה. בשמיים אנו מזהים דיות עפות – לפי הצבע, גודל, מעוף, ורוחב הכנפיים (לעקב העייטי שגם נפוץ כאן – כנפיים רחבות יותר).
בנוף מולנו – חיאם, מרג'-עיון, הרי הלבנון הגבוהים, החרמון (עם מעט שלג בצמרתו!), נחל סער (המפריד בין החרמון שהתרומם לבין רמת-הגולן), אודם, חרמונית, אלרום, הר בן-טל ו-"אביו" הר אבי-טל, היוסיפון – התילים הגעשיים.
מולנו למטה בעמק שטחי החקלאות – מטעים ישרים ועגולים – זה נעשה כי ההשקייה יעילה ופשוטה יותר, באמצעות צינור באורך רדיוס של המעגל והסתובבות סביב הציר המרכזי, ללא צורך בתנועה של כל קו ההשקייה.
למטה מתחתינו עצי האקליפטוס המסמנים את נקודת השאיבה של מקורות, וחשוב מכך – את מעיין טאו, המתאים לרחצה בקיץ (!).
מימין – צומת כ"ח (בה נדון בהמשך), יסוד-המעלה, החולה, ומרכז התיירות הנבנה עם מרכז כנסים, לטובת פיתוח התיירות באזור שהוא כבר היום השלישי בישראל מבחינת התיירות בו.
אנו מקבלים הסבר על גבולות האגם שיובש: כל מה שדרומה לשביל השדות שמתחתינו ועד האגם והשמורה בדרום. מדובר ב… "כינרת שנייה", כאשר בתפקיד "טבריה" מילאה יסוד-המעלה…
האגדה מספרת על ניסן אלחדיף, אל-ק'אדי – שהיה השופט החכם באזור. יום אחד הגיעו אליו שני עוברי-אורח עם שתי סוסות בהריון, ושתיהן המליטו בלילה, אבל בבוקר סייח אחד נמצא חי ואילו השני מת. ניסן אלחדיף ביצע סוג של "משפט שלמה השני", ובדק מי מהסוסות תיכנס לתוך האגם ותציל את הסייח בכל מחיר, והכריע שהיא-היא האמא האמיתית של הסייח החי…
בין היתר, הסיפור ממחיש את סדר-הגודל של האגם.
הרעיון לייבוש הביצה הוא בריטי במקור – בגלל המלריה, בשביל להקים יישובים, כדי לפרוץ מעברים, בשביל אדמות חקלאיות… וזה התממש רק אחרי קום המדינה – בהוראת בן-גוריון. מדובר בפרויקט הלאומי הגדול הראשון (והשנוי במחלוקת) של המדינה הצעירה, שמטרתו לפתוח ולפתח את האזור, וגם להשיג הישג של פרויקט לאומי מעורר גאווה.
הייבוש נתקל בהתנגדויות בגלל אדמות הכבול (הבוערות עקב התפרצויות גזים ומתפוררות- מה שגורם לאובך שאנו רואים מעל העמק לעתים קרובות; ניתן לראות צינורות-בעירה באגמון החולה) ושמירת טבע – ומכאן ששמורת החולה היא שמורת-הטבע הראשונה שהוכרזה במדינת ישראל. הצפת שטחים נוספים בשנת 1992 (פתיחת אגמון החולה), וגם פרויקט ההרחבה של ההצפה בימינו, ממחישים את ההבנה של הבעייתיות של הייבוש.
אנו ממשיכים לצעוד בעלייה שכמובן "תיכף נגמרת", בה גם נחוש בשינוי כיוון – כאן גבול הצפון "שובר מערבה" (ימינה) לכיוון הים, ומסמן של הנקודה הדרומית של אצבע הגליל.
מולנו נראה את מצודת כ"ח – אבל אליה (עוד) לא נגיע… כי עכשיו נצעד מסביב אל נחל קדש המאתגר, המיוחד והכייפי של מקטע זה, ובסוף גם נחבור אל שביל הפלמ"ח אותו אנו רואים עכשיו.
אנו רואים גם את העצים הנוטים על-צידם – לא בגלל הרוח (ואפילו בניגוד לכיוון הרוח!…) – בגלל השתילה הלא מדוייקת של קק"ל במידרון. צעידה קצרה ואנו מגיעים אל "פינת רמי" – הפסקת אוכל ובעיקר תה, ומכאן גם רמי יצעד איתנו, לראשונה (כן, זה רמז)…
הכניסה לנחל קדש (Qedesh) המאתגר והחווייתי בירידות ובעליות מלווה בהסבר – אנחנו יורדים במורד חד ומאתגר בדולינה: תופעה גיאולוגית של מים הנקווים בסלע, חודרים לקרקע, יוצרים חללים תת-קרקעיים – עד שהקרקע קורסת. כאן אנו צועדים בקריסה קרסטית (להרחבה יש לצעוד בשביל סלובניה/ קרואטיה…).
נוף אירופי כמו כאן הוא נדיר מאוד בארץ, ולשמחתינו, אנו צועדים באדמה מהודקת במידה אופטימאלית – לא בוצית-חלקה, ולא יבשה-מאובקת.
בסיום הצעידה (של כולם!) אנו חוברים לשביל הפלמ"ח ממנו עלו הלוחמים בימים ההם בזמן הזה… אנו חולפים על-פני שדרת עצים המשחזרת את עמדות הלוחמים לפני הפריצה, ומגיעים למצודה שקיבלה את שמה על-שם כ"ח הלוחמים שנהרגו בקרבות – למרות שבסופו של דבר היו כ"ט הרוגים, ולומדים על מרכזיות עמדות המשטרה הבריטית האסטרטגיות (לטרון, מצודת כ"ח – "עמדות טיגארט"), סוקרים את שלושת ניסיונות ההשתלטות בכל מחיר על המצודה, כולל הסיוע המפתיע של חיל-האוויר הצעיר, הסיפור של דוד צ'רקסקי ז"ל שפיקד כאן על הכח, ועליו נכתב השיר של חיים חפר, "דודו".
אנו ממשיכים לכפר הנטוש נבי-יושע, הקרוי על-שם יהושוע בן-נון, למרות שברור שהוא לא היה כאן ואין לו קשר למקום (…) – מדובר בגישה של השיעים – זרם מוסלמי שפרש מהזרם הסוני המרכזי באיסלאם, ו-"ניכס" לעצמו סגידה לנביאים "לא-עיקריים" על-פי ההגדרה של הזרם המרכזי (בשיטה של המצאת סיפורים באיסלאם ניתקל גם בהמשך המסלול, ובכלל…).
האתר לא מטופח (אין עלייה לרגל לאתר זה), אבל הוא קיים ועומד, בעיקר משום שמדובר באתר קדוש.
לקראת סיום, אנחנו ממשיכים לצעוד לאורך שביל-ישראל לכיוון קרן נפתלי: קרן במובן של חז"ל – כיפה דקה וגבוהה עם ראות/ תצפית 360 מעלות, ובפרט לנקודות נוספות כמוה, ששימשו לתקשורת בין יישובים מרוחקים ("בהיעדר קליטה").
הקרן נוצרת או מאי-התפרצות של הר געש, או כתוצאה מלחצים טקטוניים והיווצרות של מקטע-סלע שונה, הנלחץ ועולה בתזוזות/ שברים… ועל זה – נרחיב במקטע הרביעי, תוך-כדי טיפוס שבוודאי אביצר יציין ש-… "תיכף מסתיים"…
אנו מסיימים כ- 11 ק"מ של צעידה אינטנסיבית, מיוחדת ומגוונת, וצופים בציפייה אל-עבר הקרן ואל מה שנגלה אחריה…