מקטע 7 – מחניון הפיתול לכביש 85 – נחל עמוד עליון
אנחנו ממשיכים לצעוד פנימה, לתוך נחל מירון שהופך לנחל עמוד, ואנחנו עדיין בשביל האזורי 'מים-לים' המסומן בסגול: בהתחלה ההליכה קלה, אבל לא להתרגל – בתוואי הנחל בהמשך יהיו עליות וירידות, ויהייה חם ושימשי, אם-כי יש לנו מזל שהעננים מכסים את השמיים. בכל מקרה, זה המסלול שמוגדר כ-"קשה" ביותר בעונה זו – ואת ההבטחה הזו הוא בהחלט מקיים.
הצעידה היום היא בסימן של "הרבה": הולכים הרבה – כ- 13.5 ק"מ, עולים ויורדים הרבה, רואים הרבה נופים מגוונים, חולפים על-פני הרבה פרחים – אדומים, צהובים ולבנים (נוריות, פרגים, סחלבים, יקינטונים, קידה-שעירה, ליבנה, ומינים וסוגים נוספים שאביצר מזהה ומאפיין…) – ועוסקים בהרבה נושאים: הטבע, התעשייה של המאה ה- 16, וגם הקדושה של משמרות הכוהנים…
אנחנו צועדים באינטנסיביות (זה נשמע רציני…) עד עין-יקים, בו יש עצי תאנה שמנצלים את המינון המדוייק של מים שהם צריכים. במקום יש גם מבנה בטון מנדטורי ששימש לשאיבת מים – זהו מקור המים של צפת עד קום המדינה, ולמעשה עד הקמתו – מים הובלו לצפת ע"י חמורים!
מצודת א-טינה הנשקפת מולנו בדרך היתה עוד אחת משרשרת המצודות שהבריטים הקימו בעקבות המרד הערבי, במטרה לעגן את שליטתם ולהגן על המשאבים המרכזיים – מה שמעיד על מרכזיותו של מאגר מים זה, ומה שמסביר את הקרבות שהתחוללו על השליטה בה.
משנת 2008 צינור-המים שעובר במקום משמש להחזרת מים לנחל, אבל באין-סימנים לזרימה עירנית – לא בטוח שהגירסה הרשמית אכן ממומשת במציאות… אבל יחד עם זאת – יש מים, בריכות-מים, פריחה וצמיחה עשירים וגדולים במיוחד, רעש של זרימת-מים במשך כל השנה, וקרירות טבעית ומרעננת.
בשמורה אנחנו מאיטים כדי לצעוד לאט יותר – וליהנות מאחד האתרים היפים בארץ.
בדרך אנחנו חולפים על-פני "עמק הסיליקון" של המאה ה- 16: יש מים, ויש זרימה חזקה – אז בונים אמות-מים, מבטשות-צמר וטחנות-קמח, ואם יש מי שמגיעים לבטוש לטחון – אז בונים ח'אנים לספק את צרכיהם – אוכל, שתייה, לינה, טיפול בחיות, אחסנה… – זוהי תעשייה שלמה שלמעשה איפשרה את ההקמה והפריחה של צפת – סך-הכל 26 טחנות וח'אנים, שעל-פני האחרונה נחלוף במקטע הבא, בנחל עמוד תחתון.
שבר באמת-המים יצר את "הקיר הירוק" – משערות-שולמית, ומסביב עצי תות ותאנה – והריחות בהתאם… במים לאורך הנחל יש דגים – אמנם זה לא הסלמון הקופצני, אבל אלה כן דגי חפף-נחלים (קרפיון בשפת העם), שבהדרגה ובהתמדה לאורך שנים ודורות, מטפסים מהכינרת צפונה, בניגוד לכיוון הזרימה (!).
אנחנו עוצרים לארוחת-בוקר בבריכת שכוי – ומכאן נתחיל לצעוד בנחל עמוד, במסלול פחות "ידידותי", אבל יותר חווייתי: עליות וירידות (וחוזר חלילה), טיפוס על הגדה, הליכה על צוק והיתמכות במעקה… זו גם ההזדמנות לחזור לסיפור של צפת – עיר המקובלים הרוחנית שהיתה צריכה גם להתפרנס, וכך יהודים שהגיעו לאחר גירוש ספרד פיתחו את תעשיית המבטשות ובהמשך טחנות-קמח – תעשייה פחות משגשגת, אבל כזו שתמיד יש לה ביקוש, ותעשייה זו פעלה עד 1948.
הצעידה האינטנסיבית והמיוחדת נמשכת עד עין-סתר, ומולנו אזור שלם שהשמות בו הוענקו על-שם משפחות הכהונה: מינויים שהתחילו בתקופת משה ואהרון, בניו אלעזר ואיתמר, שמונה משפחות מצאצאיהם – עד ל- 24 משפחות הכהונה בתקופת דויד המלך, שמילאו בתורנויות את תפקיד הטיפול באוהל-מועד (בשילה) – לשחוט, להקריב, להקטיר, ולהדליק את המנורה. בסיפור בין משפחות הכהונה מעורבים הרבה תככים ומזימות, כספים וכבוד, מחנות (צדוקים ופרושים), מינויים, ואף שוחד למושל ההלניסטי… וכאשר בית המקדש השני חרב – בגלל "שנאת-חינם" – משפחות הכהונה ירדו מגדולתן, ושרידי המשפחות עברו לגליל. מכאן השמות של האזור בו אנו צועדים: יקים, יהויריב ופשחור. רקע זה מספק גם "צידוק" של קדושה לאזור, כאשר היהודים הגיעו להתיישב בצפת.
אנחנו מתקדמים ומגיעים לצעידה באזור רחב ונוח יותר, וממשיכים לצעוד בסימן "הרבה": שפע עקבות של חיות מתחתינו במסלול, ושל ציפורים שעפות מעלינו בשמיים – עד שמגיעים לבקעת בית-הכרם המפרידה בין הגליל העליון לגליל התחתון, אליו נעבור במקטע הבא.