הבלוג של יובל – מקטע שמיני

מקטע 8 – נחל עמוד תחתון – מכביש 85 לעין-נון

לפני היציאה לדרך אנחנו מתכנסים בחניון של נחל עמוד תחתון, וסוקרים את מיקומנו במפה, תוך ציון המעבר שלנו למפת סימון שבילים מספר 3 (!). היום כבר נתקרב מאוד לכינרת, ואנחנו נהנים מהתחושה שהצעידות מתחילות להצטבר למרחק משמעותי…
בכיוון דרום אנחנו מבחינים בעצי השיזף, שצריכים מזג-אוויר חם יותר – כמו שיש כאן, עם ההתקדמות בירידה והמעבר שלנו מהגליל העליון לגליל התחתון. פעם ההפרדה בין הגלילים (העליון והתחתון) אופיינה בעיקר בעצי השיקמה.
היום נצעד כ- 11 ק"מ, חלקם בשמש ורובם בצל, בתוואי שהוא נוח ברובו, וללא עליות (כאשר אביצר מבטיח "ללא עליות" – הוא למעשה מתכוון ש-'אין הרבה' עליות, והמבין יבין). בתחילת המסלול אנחנו נזכרים גם שלפני שני מקטעים הגענו אל הנקודה הגבוהה ביותר בשביל-ישראל – בגובה 1,204 מ' (בהר מירון), והיום נגיע לנקודת השיא ההפוכה – ונצעד בגובה 193- מ' מתחת לפני-הים. מסתבר שאנחנו 'מתלוננים' על העליות, אבל צועדים דרומה – ולא פחות מזה – למטה…
אנחנו מתחילים את הצעידה בתוך צינור שמעביר אותנו מתחת לכביש 85, ואז מחליקים על בטונדה מחוספסת, בכיוון נחל עכברה, ובהמשך נתחבר לנחל עמוד. הגשר הוא אחד משניים – הגשר השני הוא הגבוה בארץ, וביניהם נישאים צוקי עכברה ועין-כחל עתירי האגדות, כולל סיפורים שבאזור נמצאים גם אוצרות המקדש – סיפורים שהובילו לחיפושים באזור על-ידי נפוליאון.
זה השלב להבהיר שבמיוחד היום צריך לעשות (קצת…) רעש תוך-כדי תנועה, וגם להימנע מהרמה/ גילגול של אבנים וסלעים, כי זו עונת הנחשים: הנחשים מרגישים את התנודות שלנו בקרקע, ואם יודעים שאנחנו מגיעים – זה מרתיע אותם, ומונע מפגש מפתיע עם הזוחל המפחיד.
בתחילת הדרך אנחנו חולפים על-פני "שיח אברהם", שגברים מכנים אותו "שיח הנזירים" בגלל ההשפעה שלו על עליהם (…), אבל מסתבר שעל נשים יש לו השפעה הפוכה. בקצה-העין אני מזהה מספר צועדים (טוב, צועדות) שקוטפות כמה ענפים, ואני סקרן אם זה עבורן, או אולי דווקא עבורם (והמבין יבין)…
אנחנו בשלהי תקופת הפריחה, ובתוואי הנוח נראה יותר ויותר פריחה צהובה. אנחנו עוצרים לעצירה ראשונה בעין-שבשבת, בה ניכר פיעפוע חלש מים, בגלל שאנחנו אחרי חורף לא גשום. לידינו צינור מים, שמשמש להזרמה יזומה של מים לתוואי הנחל. נקודה זו מחברת אותנו לנושא של הצעידה כיום – המים בישראל: אחרי שאביצר עושה את החישובים הבנקאיים של הכנסות, הוצאות, הלוואות וחובות, וסוקר את עיקרי הפעילות בתחום – שאיבה מבוקרת, התפלה, 'מים אפורים', והשקייה במים מליחים (בדרום) – מאזנים את החישובים, ואף נותנים תקווה שבעתיד הקרוב יהייה ניתן להחזיר מים לזרימה לטבע. השיר על טיפה-דריפה שאביצר מקריא על זרימת הטיפה לטבע ממחיש לנו את חשיבות הנושא.
אנחנו ממשיכים לצעוד במסלול המרשים בתוואי הירידה של הנחל, ומשני הצדדים נישאים מצוקים, שהבולט שבהם הוא רמת-כחל. אנחנו מגיעים למבנה ענק ומשופע (גם במדרגות, המזכירות את מאצ'ו-פיצ'ו) של חברת 'מקורות'. בהתאם לרוח המקום, אביצר משמיע לנו את השיר Stairway to Heaven, וקובע שאם הצועד האחרון בקבוצה יגיע עד סוף השיר – סימן שאנחנו "קבוצה רצינית". אז אנחנו – לא… אנחנו מקבלים הסבר שזהו חלק ממערכת "המוביל הארצי", המזרים מים לפי העיקרון של 'חוק הכלים השלובים'.
אנחנו ממשיכים לצעוד באתר שהוא ייחודי בעולם – שביל סלעי עם צוקים ומערות מרהיבות – והממצאים מראים שמערות אלו הן מערות האדם הקדמון! המערות כל-כך גבוהות – כי פעם הנחל היה הרבה יותר גבוה.
המערות המרכזיות הן מערת עמוד מימין ומערת שובך (בהמשך נעבור גם  במערת הגולגולת בה נמצאה גולגולת בחפירה בשנת 1911), משמאל. בימינו זהו הטבע בפריפריה, אולם בימי קדם זה היה המרכז – מים, מחסה, גידולים טבעיים ומגוונים, ועולם חי עשיר… זהו אחד מאתרי המחקר הראשיים לחקר האדם הקדמון, עם שרידי התיישבות ועצמות בני 20,000 עד כ- 1.2 מיליון שנים (!), שאחד מהאיפיונים הייחודיים לו הוא שרידי הומו-ספיאנס (מין האדם היחיד בימינו), וגם מין נוסף של בני-אדם – הניאנדרטלים, שחיו כאן במקביל.
אנחנו מבחינים גם שאנחנו מטיילים באזור שהוא נקודת-מפגש של סוגי סלע – סלע גיר (איאוקני) פחות עמיד, וסלע הדולומיט העמיד ששרד – ובו גם חצבו את המערות. מפגש סוגי הסלעים יסביר בהמשך גם את ההיווצרות של ה-עמוד של נחל עמוד, שהמים זרמו מימינו ומשמאלו, והוא נשאר לעמוד – ולהוות את מקור-שמו של הנחל.
עצירת הצהריים עם הצילייה הפרוסה והתה של רמי מכינים אותנו לעוד ארבעה ק"מ נוחים של צעידה עד לבקעת-גינוסר, אותם נצעד במשך כשעה ורבע, כמעט ללא צל וללא עצירות, אבל פטור בלא-כלום אי-אפשר: בדרך אנחנו חולפים על-פני גשר-אמת המים לח'אן האחרון של מבטשות-הצמר/ טחנות-הקמח שהכרנו במקטע הקודם (שקיומו כאן מעיד על עוצמת הזרימה במקום בעבר), וגם נהנים מהתרעננות אקטיבית של מים מצינור המים של מקורות שאביצר מתיז עלינו במפתיע, וגם אחרי שההפתעה הסתיימה… רעננים ומרוצים אנחנו חוברים לשביל-אזורי נוסף: אבני-הדרך (הרוג'ומים) עם הסימון של העוגן הצהוב וסימון השביל עם העיגול הכתום מעידים שעלינו על דרך אזורית –  דרך הבשורה של ישו, החשובה במיוחד לצליינים.
לקראת סיום אבי מצביע על עץ רחוק מאוד וגבוה במיוחד, אי-שם בקצה האופק – ומסביר ש… זהו היעד של המקטע הבא (!!!). אנחנו מתנחמים במטעי המנגו, עצי-הזית, הסברסים, הקנה, ובמיוחד מהתותים השחורים והעסיסיים שאנחנו מלקטים בהנאה – עד האחרון, ועד שאנחנו מגיעים לנקודת הסיום בעין-נון – מעיין טבעי, שיהווה גם את נקודת המוצא למקטע המאתגר הבא…